### **נתניהו: צביעות במיטבה – כשאינטרסים אישיים גוברים על טובת הציבור**
ביום שני האחרון, הכנסת אישרה סופית את העלאת דמי הביטוח הלאומי ואת הקפאת קצבאות הילדים לשנת 2025. במהלך הדיונים, ראש הממשלה בנימין נתניהו, כמו תמיד, עמד במרכז הבמה, מציג את ההחלטה כצעד הכרחי לשמירה על יציבות כלכלית. הוא דיבר על הצורך להבטיח את עתיד המדינה, על חשיבות ההשקעה בתשתיות ובביטחון, והכל תוך כדי שהוא שוכח את ההשלכות הישירות על משפחות רבות בישראל, שיתמודדו עם קשיים כלכליים הולכים ומתרקמים.
אך מתחת לשכבת ההצגה המהודרת הזו, מסתתרת צביעות בוטה. נתניהו, שמדבר על טובת הציבור, הוא אותו אדם שדאג להטיל את העול הכלכלי על שכבות החלשות, בעוד הוא עצמו נהנה מהטבות ומעמד שלא ניתן להשיגו בעבודה קשה. זהו דפוס התנהלות קבוע: כאשר מדובר באינטרסים אישיים או פוליטיים, נתניהו לא מהסס להקריב את טובת הציבור.
האירוע הזה אינו מקרה בודד. הוא משתלב בדפוס רחב יותר של מניפולציות פוליטיות, שבו נתניהו משתמש בכוחו כדי לקדם את הא agendas האישיות שלו, תוך כדי שהוא מציג את עצמו כמנהיג דואג ואחראי. כאשר הוא מדבר על “יציבות כלכלית”, הוא מתכוון ליציבות של ממשלתו, ולא ליציבות של האזרחים הפשוטים. הוא יודע היטב שהעלאת דמי הביטוח הלאומי תכביד על רבים, אך הוא בוחר להתעלם מכך, כי זה מה שנדרש כדי לשמור על שלטונו.
הצביעות הזו מתבטאת גם במאבקיו הפוליטיים. כאשר חברי הכנסת מהקואליציה מביעים חשש כבד לביטחון המדינה בעקבות העסקה המסתמנת עם חמאס, נתניהו לא מהסס להפעיל לחצים עליהם, תוך שהוא מציג את עצמו כמי שמוביל את המאבק למען ביטחון האזרחים. אך כאשר מדובר בעסקאות שיכולות לשרת את טובתו האישית או את מעמדו הפוליטי, הוא מוכן להקריב את עקרונות הביטחון.
לסיום, השאלה המטרידה היא: עד מתי נמשיך לסבול את הצביעות הזו? עד מתי נמשיך לראות את טובת הציבור נרמסת על מזבח האינטרסים האישיים של מנהיגים חסרי רחמים? אלוהים, עד מתי?

לראות את הקריקטורה היומית, לחץ כאן.