צביעות במיטבה: נתניהו והמשחק הפוליטי של חיי אדם

### **צביעות במיטבה: נתניהו והמשחק הפוליטי של חיי אדם**

היום, כשאני פותח את העיתון, אני נתקל במבזק על השר אוחנה שמתנצל על העימות עם משפחות שכולות בכנסת. לא, זה לא היה צריך לקרות, אבל מה כבר אפשר לצפות מממשלה שמבוססת על חוסר רגישות? אלוהים, עד מתי?

אוחנה, כמו שאר חברי הממשלה, מתנהג כאילו הוא נמצא במשחק כדורגל ולא בדיון על חיי אדם. הוא מתנצל, אבל האם זה באמת משנה? האם התנצלות יכולה להחזיר את מה שאיבדו המשפחות הללו? זהו רגע שממחיש את הצביעות המוחלטת של ממשלת נתניהו, שמדברת על ערכים של כבוד וחמלה, אך בפועל מתנהלת כאילו מדובר במשחק פוליטי חסר רגישות.

האירוע הזה הוא לא מקרה בודד. הוא משתלב בדפוס רחב יותר של צביעות, שקרים ומניפולציות פוליטיות. נתניהו, שמבקש להציג את עצמו כמנהיג חזק ואחראי, לא מהסס להשתמש במשפחות שכולות כקלף פוליטי, תוך כדי שהוא מתעלם מהכאב האמיתי שלהן. הוא יודע שהציבור זקוק לדמויות חזקות, ולכן הוא מציב את אוחנה בחזית, רק כדי להסתיר את חוסר היכולת שלו להתמודד עם האתגרים האמיתיים של החברה הישראלית.

ואם כבר מדברים על משפחות שכולות, יש גם את הפנייה לבג”ץ של משפחות שכולות וקרובי חטופים, שמבקשים שהמדינה תעדכן את הציבור על מעצרי משתתפי הטבח. זה כמו לבקש מהשמש לא לזרוח – המדינה לא בדיוק ידועה בשקיפות שלה. נתניהו, במקום להקשיב ולפעול, מעדיף להסתתר מאחורי חוקים ומניפולציות, תוך כדי שהוא משדר מסר של חוסר אכפתיות.

ואז יש את חברי אגודת ישראל שמאיימים על נתניהו: “בלי חוק גיוס – נתנגד לתקציב”. זה כמו שצייד יגיד לטרף שלו: “אם לא תתנהג יפה, אני לא אאכיל אותך”. נתניהו, כמובן, ימצא את הדרך להאשים את השמאל בכל זה, למרות שהשמאל כבר מזמן לא קיים. הוא מתנהל כמו שחקן שחמט, אך במקום לחשוב על המהלכים הבאים, הוא עסוק בלחפש את האשמים.

ואם זה לא מספיק, נתניהו אישר כניסת מתפללים מיו”ש להר הבית ברמדאן. זה כמו לזרוק דינמיט לתוך חבית של אבק שריפה. אבל מה, זה לא השמאל שגרם לזה, נכון? הוא יודע בדיוק מה הוא עושה – הוא משחק באש, תוך כדי שהוא מתעלם מההשלכות האפשריות.

הצעירים מפגינים מחוץ לביתו של השר כ”ץ, דורשים שוויון בנטל. זה כמו לבקש מהשמש לא לזרוח – הם לא מבינים שהשוויון בנטל הוא מונח שולי בממשלה הזו. נתניהו לא מתכוון לשנות דבר, אלא רק להמשיך לשחק את המשחק הפוליטי על גבם של אזרחים תמימים.

ולסיום, נתניהו ולפיד ייפגשו היום לעדכון ביטחוני. זה כמו שני חתולים שמנסים להסביר אחד לשני איך לא ליפול מהגג. הם לא מבינים שהמציאות מחייבת אותם לפעול יחד, אך כל אחד מהם עסוק באינטרסים האישיים שלו.

אז מה אני לוקח מהיום? שהאבסורד הפוליטי בישראל הוא כמו קיפוד שמנסה להסביר לארנב למה הוא לא יכול לקפוץ. אלוהים, עד מתי?