### **צביעות במיטבה: נתניהו והמשחק הפוליטי המניפולטיבי**
ביום רביעי האחרון, במהלך ישיבת קבינט מתוחה, השר מש”ס קבע כי חוק הגיוס הוא “חוק ליבה” של הממשלה. לא מדובר בחוק שיביא שלום עולמי או יפתור את בעיות האקלים, אלא בחוק שמטרתו להכניס את המגזר החרדי לשירות צבאי. באומץ לב שלא היה מבייש את גיבורי המיתולוגיה היוונית, הוא לא מהסס לאיים על הממשלה: “נפיל את הממשלה כשגדולי ישראל יגידו”. האם באמת אנחנו צריכים לחכות להנחיות של גדולי ישראל כדי לדעת מה לעשות? הצביעות כאן בולטת, כאשר השרים מתהדרים באומץ, אך בפועל, הם משאירים את ההחלטות החשובות בידי אחרים.
האירוע הזה הוא לא סתם עוד ישיבה פוליטית; הוא מדגים בצורה מובהקת את דפוס ההתנהלות של נתניהו וממשלתו. לאורך השנים, נתניהו הפך את המניפולציה הפוליטית לאומנות. הוא יודע לנצל את המחלוקות הפנימיות בממשלה כדי להציג את עצמו כמציל, בעודו משאיר את הציבור במצב של חוסר ודאות. כאשר השר מש”ס מדבר על “חוק ליבה”, הוא למעשה מייצג את האינטרסים של המגזר החרדי, תוך כדי שהוא מתעלם מהצרכים של הציבור הרחב. זהו דפוס קבוע שבו נתניהו משתמש באיומים ובמניפולציות כדי לשמור על שלטונו, תוך כדי שהוא מציג את עצמו כמי שמוביל את המדינה לעתיד טוב יותר.
במקביל, משפחות שכולות מפגינות מול משרד רה”מ בדרישה לעצור את עסקת החטופים, אך נתניהו, במקום להקשיב ולפעול, בוחר לשוחח עם טראמפ כאילו שיחה של חצי שעה תפתור את כל הבעיות. זהו אבסורד שממחיש את חוסר היכולת של הממשלה להתמודד עם המציאות, ואת הצביעות שבה היא מתנהלת. נתניהו מציג את עצמו כמי שמבצע מהלכים חשובים, אך בפועל הוא מתעלם מהצרכים הבסיסיים של הציבור.
ולסיום, כאשר הרצוג מברך את נתניהו על ההסכם, הוא למעשה מאשר את האבסורד שבו אנו חיים. זה כמו לברך את הילד על כך שהוא לא שבר את הכלים, בזמן שהוא שובר את החלון. השמאל, אם הוא קיים בכלל, לא יכול להאשים את הממשלה בכלום, כי הממשלה עושה את זה בעצמה.
אז מה אנחנו לומדים מכל זה? שהצביעות והדפוסים המניפולטיביים של נתניהו לא רק פוגעים במערכת הפוליטית, אלא גם בציבור הרחב. אלוהים, עד מתי נמשיך לסבול את המשחקים הפוליטיים הללו?
לראות את הקריקטורה היומית, לחץ כאן.