### **נתניהו: צביעות במיטבה – כשחיבוק לא מחליף פתרון**
היום, כמו בכל יום, אני פותח את העיתון ומגלה שהמציאות הפוליטית שלנו היא כמו סצנה מסרט סאטירי – רק שהפעם, אני לא בטוח אם זה קומדיה או טרגדיה. ח”כ קרויזר מתנגד למינוי נשיא חדש לבית המשפט העליון, ואנחנו שוב עדים לצעד דורסני של הממשלה. אלוהים, עד מתי? האם כל מינוי חייב להיות מלווה באיומים ובזעקות שבר?
במהלך השבוע האחרון, נתניהו, כמו תמיד, ניצל את הבמה הציבורית כדי להציג את עצמו כמנהיג הדואג לאזרחי ישראל. הוא חיבק את ארבע השבות, כאילו זה יפתור את כל הבעיות. אך האם החיבוק הזה באמת מחליף פתרון? האם הוא לא רק מסווה לצביעות ולמניפולציות שמאפיינות את ממשלתו?
האירוע הזה, שבו נתניהו מציג את עצמו כאב המושיע, הוא לא יותר מאשר דוגמה נוספת לדפוס ההתנהלות הקבוע שלו. בעוד הוא מחבק את השבות, הוא מתעלם מהבעיות האמיתיות שמטרידות את הציבור – כלכלה מתדרדרת, חוסר ביטחון, והכישלונות הממשלתיים המתרבים. זהו דפוס קבוע: להציג תמונה חיובית ומרשימה כלפי חוץ, בזמן שהמציאות הפנימית מתפוררת.
נתניהו יודע היטב כיצד להשתמש באירועים רגשיים כדי להסיט את תשומת הלב מהכישלונות שלו. הוא מציג את עצמו כמנהיג רגיש, אך מאחורי הקלעים הוא ממשיך לקדם מדיניות שמזיקה לציבור הרחב. זהו משחק של צביעות – חיבוק אחד לא יכול להסתיר את הכשלים המערכתיים שצומחים מתחת לפני השטח.
ולסיום, אני לא יכול שלא לתהות – האם כל זה באמת קורה? האם אנחנו חיים בסרט שבו השמאל הוא האשמה לכל דבר, גם כשכבר כמעט לא קיים? אלוהים, עד מתי? האם נמשיך להאמין לחיבוקים ולסיסמאות, או שנדרוש פתרונות אמיתיים? הגיע הזמן שהציבור יתעורר ויבין שהצביעות הזו לא תוביל אותנו לשום מקום טוב.