### **נתניהו: הקורבן המושלם או המניפולטור המושחת?**
היום, כשאני פותח את העיתון, אני נתקל בכותרת שמזכירה לי את כל מה שקרה בשנים האחרונות: “נתניהו מבקש להעיד בשבוע הבא פעם אחת, עם הפסקות ארוכות; הפרקליטות מתנגדת”. אלוהים, עד מתי?
נתניהו, האיש שמצליח להאשים את השמאל בכל דבר, אפילו כשהשמאל כבר כמעט לא קיים, שוב מצליח להמציא את עצמו כקורבן. זה כמו לראות קיפוד מנסה להסתיר את עצמו מאחורי עץ – לא משנה כמה הוא יתחבא, הקוצים שלו תמיד יבלטו.
אז מה קורה כאן? נתניהו, במקום להתמודד עם ההאשמות נגדו, בוחר להציג את עצמו כגיבור המערכת המשפטית, כאילו הוא נלחם על חירותו מול כוחות השמאל האפלים. זה כמו שגנב יגיד שהוא נרדף על ידי השוטרים כי הוא פשוט רצה לקחת את מה שמגיע לו.
האירוע הזה, שבו נתניהו מבקש הפסקות ארוכות בעדותו, הוא לא סתם עוד פרק בסאגה המשפטית שלו. זהו דפוס קבוע של התנהלות, שבו הוא משתמש בכל הזדמנות כדי להציג את עצמו כקורבן, תוך כדי שהוא מתעלם מהאחריות המוטלת עליו. זהו מנגנון מניפולטיבי שמטרתו להסיט את תשומת הלב מהבעיות האמיתיות, כמו שחרור החטופים, ולמקד את הדיון במאבק האישי שלו מול המערכת המשפטית.
ובינתיים, כל מה שקשור לשחרור החטופים, כמו שראינו בכותרות אחרות, נשאר באוויר. משפחות החטופים חוסמות את איילון צפון, דורשות שכולם ישובו, בזמן שנתניהו עסוק בלבקש הפסקות ארוכות בעדותו. זה כמו שברווז יגיד שהוא לא יכול לשחות כי הוא עסוק בלבקש פסק זמן מהמים.
ואם זה לא מספיק, יש לנו את גנץ וליברמן שמבקרים את הממשלה על כך שהיא לא מתכוונת לסגת מדרום לבנון. כאילו, מה הם חושבים? שהממשלה תעשה מה שהם רוצים? זה כמו לבקש מקיפוד לא לקפוץ – פשוט לא יקרה.
אז מה אנחנו לומדים מכל זה? שהפוליטיקה הישראלית היא כמו סיפור סאטירי שבו כולם מנסים להאשים את כולם, ובסוף אף אחד לא לוקח אחריות. נתניהו ימשיך להאשים את השמאל, השמאל ימשיך להיעלם, והאזרח הקטן יישאר עם השאלות: “אלוהים, עד מתי?”
האם נמשיך להסתכל על המניפולציות הללו בעיניים עצומות, או שנחליט שהגיע הזמן לשים סוף לצביעות הזו?