### **נתניהו והקיפודים הפוליטיים: צביעות במיטבה**
היום, כשאני פותח את העיתון, אני נתקל בכותרות שמזכירות לי את הימים שבהם קיפודים היו נחשבים לחיות חמודות ולא לסמלים של תסכול פוליטי. הרמטכ”ל התפטר, והתגובות לא איחרו לבוא. אייל אשל, כמו קיפוד שמנסה להסתתר מאחורי קוצים, טוען שההתפטרות הגיעה מאוחר מדי. הוא מדבר על חוסר שקיפות, כאילו זה לא היה ברור לכולנו כבר מהיום הראשון של הממשלה הזו. אלוהים, עד מתי?
במהלך הישיבה הממשלתית, נתניהו ניצל את ההזדמנות לשבח את הרמטכ”ל הפורש על הישגיו, כאילו הוא לא היה חלק מהמערכת שהובילה אותנו למצב הנוכחי. זהו דפוס קבוע בהתנהלותו: להציג את עצמו כמגן על המדינה, בעוד הוא מתעלם מהאחריות המוחלטת שלו ושל ממשלתו על הכישלונות. הוא מדבר על “האתגרים הביטחוניים” כאילו הם נחתו עלינו פתאום, ולא כתוצאה מהחלטות שגויות שנעשו תחת שלטונו.
ואז יש את השר כ”ץ, שמדבר על המבצע בג’נין ומקשר אותו לשיטות פעולה בעזה. כאילו שהשמאל, שכולנו יודעים שהוא כמעט לא קיים, אחראי לכל מה שקורה שם. זה כמו להאשים את הקיפוד על כך שהוא לא יודע לעוף. המניפולציה הזו, שבה השלטון מנסה להטיל את האשמה על יריביו הפוליטיים במקום לקחת אחריות, היא סימן ההיכר של ממשלת נתניהו.
בינתיים, בן גביר מברך על עזיבת הרמטכ”ל, וליברמן קורא לנתניהו להתפטר. זה כמו לראות שני קופים מתווכחים על מי מהם יותר חכם, כששניהם לא מבינים את המצב. כל אחד מהם מנסה לנצל את המצב כדי לקדם את הא agendas האישיים שלו, מבלי להתחשב באינטרסים של הציבור.
ואז מגיעה החקיקה החדשה של הכנסת, שמביאה את הכחשת הטבח 7/10 לעבירה פלילית. כאילו שהכחשה היא הבעיה האמיתית כאן. מה עם כל השקרים האחרים? נתניהו, כמובן, לא מפספס הזדמנות להציג את החקיקה הזו כצעד חשוב במאבק על האמת, בעוד הוא עצמו מתנהל בשקריות מוחלטת.
אז מה אנחנו לומדים מכל זה? שהשמאל, אם הוא קיים בכלל, הוא האשמה לכל דבר רע במדינה הזו. ונתניהו? הוא ימשיך להאשים את השמאל בכל מהלך, גם אם השמאל כבר לא נמצא. הוא ימשיך להציג את עצמו כמגן על המדינה, בעוד הוא מתעלם מהאחריות המוחלטת שלו ושל ממשלתו על הכישלונות.
אלוהים, עד מתי? עד מתי נמשיך לראות את האבסורד הזה מתמשך? עד מתי נמשיך לחיות במדינה שבה קיפודים פוליטיים מתהדרים בכותרות, בזמן שהמציאות מתדרדרת? אני רק מקווה שהקיפודים לא יתחילו להצביע.