### **צביעות במיטבה: חוק הגיוס של כ”ץ וההצגה המניפולטיבית של נתניהו**
היום, כמו בכל יום, התעוררנו למציאות פוליטית רועשת ומבולבלת. הפגנה של חרדים קיצונים בכניסה לבקו”ם, במחאה על חוק הגיוס החדש של השר כ”ץ, תפסה את הכותרות. “חוק גיוס חדש? באמת? זה מה שצריך עכשיו?” אני שואל את עצמי, כשאני רואה את אותם פרצופים זועמים, את אותם שלטים עם הכיתובים המוכרים. כאילו הם לא מבינים שהשמאל כבר מזמן לא קיים, והם נותרו לבד במערכה. אבל מה שמטריד יותר הוא לא רק ההפגנה עצמה, אלא הצביעות המוחלטת של הממשלה, בראשות נתניהו, שמנפיקה הצהרות רמות על גיוס חרדים, בעוד היא מתעלמת מהאינטרסים האמיתיים של הציבור.
כ”ץ, עם חיוך רחב, מציג את החוק כאילו הוא גאון הדור, מציב יעד גיוס של 50% מהחרדים תוך 7 שנים. 50%! זה כמו לנסות לשכנע קיפוד לאכול סלט ירקות. הוא מדבר על “שוויון בנטל” כאילו מדובר במשהו חדש, בעוד שהממשלה שלו עצמה לא מצליחה ליישם את העקרונות הבסיסיים של שוויון והוגנות. סמוטריץ’, בתורו, מתראיין ומדבר על “שעה גורלית ומכרעת”. מה, הוא חושב שאנחנו לא יודעים? כל שעה בממשלה הזו היא שעה גורלית ומכרעת. זה כמו לנסות להחליט אם לאכול פיצה או המבורגר – בסוף, אתה פשוט מתמוטט מרוב החלטות.
הצביעות כאן היא לא רק במילים, אלא גם במעשים. נתניהו, שמבצע מניפולציות פוליטיות כדי לשמור על כוחו, מתעלם מהמציאות החברתית והכלכלית של הציבור. הוא משתמש בחוק הגיוס כדי לנסות ולשדר מסר של “עשייה”, בעוד שבפועל הוא מתעסק באינטרסים אישיים ובשמירה על כיסאותיו. כל מה שמעניין אותו זה להציג את עצמו כמי שמוביל שינוי, בעוד שהשינוי האמיתי מתרחש רק על גבי דפי העיתון.
ואז מגיע לפיד, שמדבר על עסקת החטופים ואומר שלא בוצעה מסיבות פוליטיות. באמת? זה כמו להגיד שהשמש לא זורחת בבוקר. כל אחד מהשחקנים במגרש הפוליטי הזה משחק את המשחק שלו, וכל אחד מהם מנסה להציג את עצמו כגיבור, בעוד שהאמת היא שכולנו תקועים באיזה לולאה אינסופית של האשמות, כשבינתיים, כל מה שאנחנו מקבלים זה עוד ועוד חוקים שמטרידים את השקט שלנו.
אז מה אנחנו עושים עם כל זה? האם יש לנו שמאל? האם יש לנו ימין? או שכולנו פשוט תקועים במערבולת של צביעות ומניפולציות? אלוהים, עד מתי? אני רק רוצה לשתות קפה בשקט, בלי לשמוע על עוד הפגנה, עוד חוק, ועוד האשמות. אבל כנראה שזה לא יקרה בקרוב.
לראות את הקריקטורה היומית, לחץ כאן.