### **נתניהו: צביעות במיטבה – כשאינטרסים אישיים גוברים על טובת הציבור**
היום, בעודי פותח את העיתון, אני נתקל במבזק על דבריו של הנשיא הרצוג, שמדגיש את החשיבות של החזרת החטופים. “יהיו גם הכרעות פוליטיות”, הוא אומר. אלוהים, עד מתי? האם אנחנו באמת צריכים לחכות שהחטופים יחזרו כדי שהפוליטיקאים שלנו יתחילו לחשוב על מה שחשוב?
באותו רגע, כמו מתוך סרט קומדיה גרועה, אני רואה את בן גביר, שמדבר על הסיכויים לחזור לממשלה אם התוכנית תצא לפועל. זה כמו לראות ילד קטן משחק עם מכונית צעצוע, חושב שהוא יכול לנהוג. בן גביר, תתעורר! זה לא משחק!
ואם זה לא מספיק, לפיד וגנץ מתווכחים על טראמפ. לפיד אומר שטראמפ “הטיל פצצה” ואילו טיבי מתייחס לזה כאל “הזיות מסוכנות”. אני לא יודע מה יותר מסוכן – ההזיות של טיבי או הפצצות של טראמפ.
נתניהו, כמובן, לא מפספס את ההזדמנות להחמיא לטראמפ. “לטראמפ יש רעיונות אחרים, יכול לשנות את ההיסטוריה”, הוא אומר. אני תוהה אם הוא מתכוון לשנות את ההיסטוריה של ישראל או את ההיסטוריה של הפוליטיקה הישראלית, כי זה נראה כאילו אנחנו תקועים באותו סרט כבר שנים.
ואז מגיעה ההצהרה המדהימה של נתניהו על שלום עם סעודיה. “זה יקרה”, הוא אומר. אני לא יודע אם לצחוק או לבכות. זה כמו שמישהו יגיד לי שהשמש תזרח בלילה.
ולבסוף, משפחות החטופים מבטלות את הצהרתן בעקבות דברי טראמפ. “יקירינו בעדיפות ראשונה”, הן אומרות. זה כל כך עצוב, כי זה מראה עד כמה הפוליטיקה שלנו מתעסקת בעצמה ולא באנשים.
האירועים הללו מדגימים בצורה מובהקת את דפוס ההתנהלות של נתניהו וממשלתו. כל אמירה, כל הצהרה, נראית כמו תרגיל פוליטי שנועד לשרת את האינטרסים האישיים של המנהיגים, ולא את טובת הציבור. נתניהו, שמדבר על שלום עם סעודיה, עושה זאת לא מתוך רצון אמיתי להביא לשינוי, אלא מתוך צורך להציג חזון שיביא לו נקודות זכות בעיני הציבור, בזמן שהמציאות בשטח נראית אחרת לגמרי.
הצביעות כאן היא בולטת: כאשר מדובר בחטופים, נתניהו מתיימר להיות המנהיג הדואג, אך כאשר הוא מדבר על שלום עם מדינות אחרות, הוא שוכח את האנשים שנמצאים במצב קשה. הוא משתמש במצב הקשה כדי לנסות ולבנות לעצמו תדמית של מנהיג חזק, בעוד שבפועל הוא מתעסק במניפולציות פוליטיות שמזכירות יותר משחקי ילדים מאשר ניהול מדינה.
אז אני שואל שוב: אלוהים, עד מתי? עד מתי נמשיך לראות את האבסורד הזה? עד מתי נמשיך לשמוע את נתניהו מאשים את השמאל בכל דבר, כשבעצם השמאל כבר כמעט לא קיים? אני רק מקווה שהחטופים יחזרו הביתה, ושנוכל סוף סוף להתחיל לדבר על מה שחשוב באמת.