### **צביעות במיטבה: נתניהו והקואליציה המתרקמת**
ביום שני האחרון, במהלך ישיבת קואליציה מתוחה, שלח ראש הממשלה בנימין נתניהו מכתב תמיכה לשר סמוטריץ’, אשר משך את התפטרותו. “מנסים לחזק את הקואליציה”, כתב נתניהו, תוך שהוא מציג את עצמו כמנהיג אחראי המקדיש את מרצו לשמירה על יציבות הממשלה. אך מאחורי המסך המבריק הזה, מסתתרת צביעות בוטה, שממחישה את דפוסי ההתנהלות המניפולטיביים של נתניהו וממשלתו.
האירוע הזה אינו אלא עוד פרק בסיפור ארוך של פוליטיקה ישראלית, שבו נתניהו מתמרן בין אינטרסים אישיים לבין הצורך לשמור על שלטונו. בעוד הוא מצהיר על רצון לחזק את הקואליציה, בפועל הוא מתנהל כמו שחקן שחמט, המניח את הכלים על הלוח בהתאם לצרכיו האישיים. סמוטריץ’, שעד לפני רגע היה על סף התפטרות, הפך בן רגע ל”שותף חיוני” במאבק של נתניהו לשמור על כיסאו. זהו דפוס קבוע: כאשר האינטרסים האישיים של נתניהו עומדים על הפרק, הוא לא מהסס להשתמש בכל אמצעי כדי לשמר את שלטונו, גם אם זה אומר להקריב את עקרונותיו המוצהרים.
הצביעות הזו לא נגמרת כאן. נתניהו, שמדבר על חיזוק הקואליציה, מתעלם מהעובדה שהקואליציה הזו נבנתה על יסודות רעועים, עם שותפים שמרבים להתעמת זה עם זה. הוא יודע היטב שהשלטון שלו תלוי באנשים כמו סמוטריץ’ ובן גביר, אך במקום להציג חזון ברור ומאחד, הוא בוחר להסתתר מאחורי מסך של תמיכה ריקה מתוכן. כל מה שחשוב לו הוא להחזיק בכוח, גם אם זה אומר להקריב את טובת הציבור על מזבח האינטרסים האישיים שלו.
לסיום, נשאלת השאלה: עד מתי נמשיך לסבול את האבסורד הזה? עד מתי נמשיך לראות את נתניהו משחק עם גורלות של אנשים, תוך שהוא מציג את עצמו כמנהיג אחראי? התשובה טמונה בידינו. עלינו להפסיק להאמין למניפולציות ולצביעות, ולדרוש מנהיגות אמיצה ואחראית, כזו שלא תתפשר על טובת הציבור למען אינטרסים אישיים. אלוהים, עד מתי?
