### **נתניהו והאבסורד: צביעות במיטבה**
אלוהים, עד מתי? אני פותח את העיתון בבוקר, ומקבל את מנת האבסורד היומית שלי. הפעם, נתניהו תומך בתוכנית טראמפ לפינוי תושבי עזה, ומכנה את זה “הרעיון הטוב ביותר ששמעתי”. באמת? זה מה שיש לך להגיד?
נתניהו, האיש שמצליח להאשים את השמאל בכל דבר, אפילו כשהשמאל כבר כמעט לא קיים, מצא את עצמו בעסקה עם טראמפ. אני לא יודע מה יותר מצחיק – הרעיון לפנות את העזתים או העובדה שראש ממשלה שלנו מתלהב מזה כמו ילד שקיבל צעצוע חדש. הוא מציג את עצמו כמי שמוביל מהלך היסטורי, אך בפועל, הוא מתעלם מההשלכות האנושיות של המהלך הזה.
האירוע הזה הוא לא סתם עוד כותרת בעיתון; הוא משקף דפוס התנהלות קבוע של נתניהו. כל פעם שהוא נתקל בקשיים פוליטיים או ציבוריים, הוא פונה למניפולציות רגשיות, מציע פתרונות קיצוניים, ומבצע מהלכים שמשרתים את האינטרסים האישיים שלו. זהו דפוס ברור: כאשר הלחץ גובר, הוא ממציא אויבים חדשים, משדר מסרים מעורפלים, ומנצל את הכאוס כדי להחביא את הכשלים שלו.
סמוטריץ’, קופץ על העגלה ואומר שהתוכנית היא “התשובה ל-7/10”. מה זה אומר? האם הוא מתכוון לכך שהעזה היא כמו משחק כדורגל, ואנחנו צריכים לנצח? גנץ, לעומתו, מנסה להציג את המצב כאילו טראמפ הופך את עזה מהבעיה של ישראל לאתגר של העולם. אז מה, עכשיו אנחנו לא רק צריכים להתמודד עם הבעיות שלנו, אלא גם עם אתגרים עולמיים?
האבסורד הזה לא נגמר כאן. כל אחד מהשחקנים הפוליטיים מנסה להציג את עצמו כגיבור, בזמן שהמציאות מתדרדרת סביבם. נתניהו, סמוטריץ’, גנץ – כולם מתחרים על תואר הקומיקאי של השנה, בזמן שהציבור נותר חסר אונים מול ההחלטות המנוגדות לאינטרסים שלו.
אז אלוהים, עד מתי? עד מתי נמשיך לראות את האבסורד הזה? עד מתי נמשיך לשמוע את ההאשמות המגוחכות האלה? אני רק מקווה שהקיפוד הזה יוכל למצוא פינה שקטה, כי אני לא בטוח כמה זמן אני יכול להחזיק מעמד במציאות הזו.
הגיע הזמן שהציבור יתעורר ויבין שהצביעות הזו לא יכולה להימשך. הגיע הזמן לדרוש מנהיגות אמיצה, כנה ואחראית, ולא את המשחקים הפוליטיים שמזיקים לכולנו.