### **הצביעות שבשחרור: נתניהו והעסקה המוסרית של החטופים**
ביום שני האחרון, ישיבת הממשלה התכנסה באיחור של כשלוש שעות, אך לא היה זה רק חוסר סדר מנהלי. במרכז הישיבה עמדו חיים ומוות, כאשר הקבינט אישר את עסקת החטופים, שכוללת שחרור של 735 מחבלים. נתניהו, בנאומו, הדגיש את המחויבות המוסרית שלנו לשחרר את החטופים, אך מאחורי המילים הללו מסתתרת צביעות בוטה, שממחישה את דפוסי ההתנהלות של ממשלתו.
ההצגה החיצונית של האירוע הייתה של ממשלה פועלת למען אזרחיה, אך מה שנאמר מאחורי הקלעים הוא שונה בתכלית. נתניהו, שמדבר על ערכים מוסריים, מתעלם מהעובדה שהשחרור הזה לא רק מסכן את ביטחון הציבור, אלא גם משמש ככלי מניפולטיבי כדי להסיט את תשומת הלב מהבעיות הפנימיות של ממשלתו. הוא מציג את עצמו כמושיע, אך בפועל הוא משתמש בחיים של אחרים כדי לשרת את האינטרסים הפוליטיים שלו.
האירוע הזה הוא לא מקרה בודד. הוא משתלב בדפוס רחב יותר של צביעות, שבו נתניהו מציג את עצמו כמי שמקבל החלטות קשות מתוך דאגה לאזרחי ישראל, בעוד שבפועל הוא פועל מתוך מניע אישי. כל עסקה, כל החלטה, כל שחרור – כל אלה מתבצעים תוך כדי חישוב פוליטי קר, שמטרתו להבטיח את הישרדותו הפוליטית, גם במחיר של חיי אדם.
האבסורד במצב הזה הוא שהציבור, שמקווה לשינוי אמיתי, מוצא את עצמו שוב ושוב נופל למלכודת של מניפולציות פוליטיות. נתניהו, במקום להוביל מדיניות ברורה ובטוחה, בוחר בדרך הקלה – שחרור מחבלים תמורת חטופים, תוך כדי שהוא מציג את המהלך כצעד מוסרי. אך האם באמת מדובר במוסריות, או שמא זו עוד דרך להסתיר את הכישלונות של ממשלתו?
אז, אלוהים, עד מתי נמשיך לסבול את הצביעות הזו? עד מתי נמשיך להאמין למילים ריקות, בעוד שהמעשים מדברים בעד עצמם? הגיע הזמן שהציבור יתעורר ויבין שהמניפולציות הללו לא יובילו אותנו לשום מקום טוב.