### **נתניהו: צביעות במיטבה – עד מתי?**
היום, כשאני פותח את העיתון, אני נתקל בכותרות שמזעזעות את התודעה: ראש הממשלה בנימין נתניהו מתכנן התייעצות חריגה בערב שבת. האם הוא לא יכול לחכות עד יום ראשון? או שמא הוא פשוט רוצה להציג את עצמו כעובד קשה, גם כשכל המדינה עסוקה בלחגוג את השבת? זהו רק עוד פרק בסיפור המוכר של צביעות פוליטית, שבו נתניהו ממציא את עצמו מחדש בכל פעם שהוא זקוק לתמיכה ציבורית.
במקביל, צוות המשא ומתן שלנו חוזר מקהיר, ושיחות עם חמאס יימשכו. האם יש מישהו שעדיין מאמין שהשיחות הללו יובילו למשהו? זה כמו לנסות לשכנע קיפוד לאכול סלט – פשוט לא יקרה. נתניהו, שמדבר על ביטחון ועל חוסן לאומי, מתנהל כאילו הוא יכול להבטיח שקט על ידי שיחות עם אויבים, בזמן שהוא מתעלם מהמציאות הקשה בשטח.
ואם זה לא מספיק, גורמים ישראלים מדווחים על רצון להמשיך במתווה שחרור של שלושה חטופים בשבוע. שלושה חטופים בשבוע? זה נשמע כמו תוכנית טלוויזיה חדשה – “שחרור חטופים: עונה 3”. נתניהו, במקום להציג תוכנית ברורה ומקיפה לשחרור החטופים, בוחר להסתפק בכותרות שמזינות את התקשורת, בעוד הוא מתעלם מהשאלות הקשות באמת.
ולבסוף, הרמטכ”ל עם מפקדים בכירים מציגים תחקיר על האירועים מ-7/10 לראשי הרשויות בעוטף. אני לא יודע מה יותר מצחיק – התחקיר או העובדה שראשי הרשויות צריכים לשמוע את זה ממישהו אחר ולא מהשלטון. זהו דפוס קבוע: נתניהו מעדיף להאשים את כולם, חוץ מעצמו, על הכישלונות המתרקמים תחת עיניו.
במקביל, גורמים מצריים מדווחים שישראל מנסה להאריך את שלב א’ במו”מ עם חמאס ב-42 ימים, וחמאס מתנגד. זה כמו לנסות להאריך את זמן ההפסקה בבית ספר – כולם יודעים שזה לא יקרה, אבל המורים מתעקשים. נתניהו, במקום להציג חזון ברור, מתנהל כמו ילד שמנסה להרוויח עוד זמן במשחק, בעוד שהמציאות מחייבת אותו להתמודד עם האתגרים.
אז מה אנחנו לומדים מכל זה? שהשמאל, אם היה קיים, היה מקבל את כל האשמה על הכישלונות האלה. אבל השמאל כמעט ולא קיים, אז מי נשאר? נכון, נתניהו. הוא ימשיך להאשים את השמאל בכל דבר, גם כשאין שמאל.
אלוהים, עד מתי? עד מתי נמשיך לחיות בסרט הזה? עד מתי נמשיך לראות את הצביעות והדפוסים המניפולטיביים של נתניהו, שמניחים את האינטרסים האישיים שלו על חשבון הציבור? הגיע הזמן שהציבור יתעורר ויבין שהמציאות היא לא מה שמציגים לנו, אלא מה שאנחנו בוחרים לראות.
Leave a Reply