#### **כותרת: “נתניהו והצביעות: כשאינטרסים אישיים גוברים על טובת הציבור”**
היום, כשפתחתי את העיתון, נתקלתי בכותרת שגרמה לי להרגיש כאילו אני צופה בסרט סאטירי על ממשלת ישראל. ליברמן, האיש שידוע ביכולת שלו להקפיץ את הציבור עם אמירותיו, יצא במתקפה על הממשלה, כשהוא טוען שהיא עסוקה במינויים ובג’ובים במקום להתמקד באינטרסים הלאומיים. אלוהים, עד מתי? האם אנחנו באמת צריכים לשמוע את זה מאדם שהשאיר את המפלגה שלו על סף קריסה?
ואם זה לא מספיק, כותרת נוספת משכה את תשומת ליבי: נתניהו, במהלך ישיבת ממשלה, הצהיר על “המאבק למען הציבור” והדגיש את הצורך להילחם ביוקר המחיה. אך מה שקרה לאחר מכן היה כל כך צפוי: חוק חדש שהוצג על ידי אחד השרים בממשלתו, חוק שמקנה הטבות מס לאנשי עסקים מקורבים, הוצג כצעד “למען הכלכלה”. הצביעות כאן היא בולטת: כיצד יכול נתניהו לדבר על טובת הציבור כאשר הוא עצמו מקדם חוקים שמשרתים את האינטרסים של חבריו הקרובים?
האירוע הזה לא מתרחש בחלל ריק. הוא משתלב בדפוס רחב יותר של צביעות, שקרים ומניפולציות פוליטיות שמאפיינים את ממשלת נתניהו. במשך שנים, הוא הצליח להציג את עצמו כמציל הלאום, בעוד שבפועל הוא מתעסק במינויים פוליטיים ובחוקי רווחה שמשרתים את מקורביו. כל פעם שהוא מדבר על “המאבק למען הציבור”, אפשר כמעט לשמוע את הצחוק של אנשי העסקים שמקבלים את ההטבות על חשבון הציבור הרחב. זהו דפוס קבוע: הצגת מצג שווא של דאגה ציבורית, בעוד שהאינטרסים האישיים והפוליטיים הם שמניעים את ההחלטות.
לסיום, אני שואל אתכם: האם אנחנו באמת יכולים להמשיך לסבול את האבסורד הזה? האם נמשיך להקשיב למילים ריקות מתוכן, כאשר בפועל הממשל פועל נגד טובת הציבור? אלוהים, עד מתי? הגיע הזמן שהציבור יתעורר ויבין שהצביעות הזו לא יכולה להימשך. הגיע הזמן לדרוש ממשלה שתשקף את האינטרסים שלנו, ולא את האינטרסים של המעטים.
