### **נתניהו: הקיפוד של הפוליטיקה הישראלית**
היום, בעודי פותח את העיתון, אני נתקל במבזק על משפטו של בנימין נתניהו. מה, שוב? זה כמו לראות את אותו סרט ישן, רק שהפעם הוא מגיע עם תסריט גרוע יותר. ויכוח בין ההגנה לתביעה, עו”ד חדד לא יצעק פה, ונתניהו מתיישב לצד רופאו. אלוהים, עד מתי?
נתניהו, האיש שמצליח להאשים את השמאל בכל דבר, אפילו כשהשמאל כבר כמעט לא קיים, מתייצב באולם המשפט ומביע צער על חידוש הדיון. כאילו הוא לא יכל להימנע מזה. זה כמו שגנב יגיד שהוא מצטער על כך שהשוטרים לא נתנו לו להימלט. הוא מציג את עצמו כקורבן של מערכת משפטית עוינת, בעוד הוא עצמו היה זה שחתם על חוקים שהחלישו את מערכת המשפט, והפך את השופטים לאובייקטים של לעג.
ואם זה לא מספיק, שר המשפטים יריב לוין, שהחרים את ההצבעה על מינוי השופט יצחק עמית לנשיא העליון, מכנה את הבחירה “חרפה מוסרית”. מה, הוא לא יודע שהמוסר הפוליטי בישראל הוא כמו חורף בברזיל? לא קיים! לוין, שמייצג את ממשלתו של נתניהו, מתהדר במוסריות כאילו הוא לא חלק מהשיטה המושחתת שהוא עצמו מקדם. זהו דפוס קבוע: להאשים את האחרים במעשים שהם עצמם חלק מהם.
סמוטריץ’ וקרעי, חברי הכנסת, גם הם לא מפספסים הזדמנות להאשים את השמאל, כשהם מתייחסים למינוי השופט עמית כ”קומבינה מושחתת”. כאילו הם לא חלק מהקומבינה הזו בעצמם. הם מתנהלים כמו ילדים קטנים במשחק של האשמות, מבלי להבין שהציבור רואה את הצביעות הזו. הם מדברים על “מוסר” ו”צדק”, אך בפועל הם פועלים מתוך אינטרסים אישיים, תוך כדי שהם מתעלמים מהאמת המרה.
אז מה אנחנו לומדים מכל זה? שהפוליטיקה הישראלית היא כמו קיפוד שמנסה להסתיר את הקוצים שלו. כולם יודעים שהוא קיים, אבל אף אחד לא רוצה לגעת בו. נתניהו, עם כל הכישרון שלו להציג את עצמו כקורבן, מצליח להטיל את האשמה על אחרים, בעוד הוא עצמו יושב על כס השלטון ומנצל את מעמדו כדי לשרת את האינטרסים האישיים שלו.
אלוהים, עד מתי? עד מתי נמשיך לראות את האבסורד הזה מתמשך, את ההאשמות חסרות הבסיס, ואת היכולת של נתניהו לשכנע את הציבור שהשמאל הוא האחראי לכל מה שרע במדינה? אני לא יודע, אבל אני בטוח שהקיפוד הזה ימשיך לחרוק. הגיע הזמן שהציבור יתעורר ויבין שהצביעות הזו לא יכולה להימשך.